"למידה הפוכה", הידועה גם כ"שיעור הפוך" או "כיתה הפוכה" הינה גישה ללימוד אשר משלבת הוראה פרונטאלית לצד למידה משולבת טכנולוגיה. במסגרת הלמידה, התלמידים לומדים את החומר החדש באמצעות צפייה בסרטון וביצוע מטלות תומכות, על פי רוב – בטרם השיעור בכיתה. כלומר – הלמידה נעשית בבית, ולא בבית הספר.

​

עולה השאלה – אם התלמיד לומד חומר חדש בבית, מה הוא יעשה בכיתה? ובכן, לא סתם קוראים לשיטה זו "למידה הפוכה". כי אם בבית התלמיד לומד, אז בכיתה התלמיד יעשה את מה שהיה עושה בתור שיעורי בית. כלומר, את אותן מטלות שאמור היה לבצע בביתו, אך בנוכחות המורה שיוכל כעת לענות על שאלות ולתווך את הנושא לתלמיד..

​

ולמה שיטה זו טובה?

​

שיעור בכיתה אורך כ-45 דקות. מתוכן כמחצית מהשיעור "מתבזבז" על עניינים טכניים כמו בדיקת שמות, הפרעות משמעת, הכתבות, בדיקת שיעורי בית וכו', מה שמשאיר למורה כ-20 דקות ללימוד. עיקרון זה מוציא את הלמידה ממסכת השיעור ואז בשיעור המורה יכול להתרגל בתמיכה צמודה בביצוע המטלות.

​

עוד – בכיתה ממוצעת יש כ-34 תלמידים. אין שני תלמידים בעלי יכולת לימוד זהה. יש תלמידים המבינים נושאים מסוימים מהר יותר מתלמידים אחרים. עכשיו, בואו נדמיין מצב בו המורה מסביר נושא במהלך השיעור. כאשר המורה מוודא האם הכיתה הבינה את הנושא, הוא מגלה כי מתוך 34 תלמידים, 30 תלמידים הרימו ידיהם כשהכיתה נשאלה "מי הבין?". כלומר – 4 תלמידים לא הבינו את הנושא. כעת נמצא המורה בדילמה. האם לחזור ולהסביר את הנושא לאותם 4 תלמידים ובזאת להגיע למצב של 100% הבנה בכיתה, אך במחיר של איבוד הרצף הפדגוגי והקשב של מרבית התלמידים בכתה, או להמשיך וללמד ובזאת להשאיר מספר מצומצם של תלמידים בפיגור בחומר, ולא בטוח כי הם יוכלו להשלים את הפער. מה אתם הייתם עושים?

​

ובכן, אין תשובה חד משמעית. אך ב"למידה הפוכה" יש לכך מענה. מכיוון שהלמידה נעשית דרך צפייה בסרטון, התלמיד יכול לעצור את הסרטון בכל שלב שרק יחפוץ ולחזור אחורה לתחילת ההסבר, במידה והוא לא הבין. הוא יכול לעשות זאת כמה פעמים שרק יחפוץ, עד שהנושא יהיה לו מובן.

הנושא עדיין לא מובן?

​

לא נורא! לפחות התלמיד יודע איזה נושא לא מובן לו והוא יכול ליצור קשר עם המורה דרך הדוא"ל ולשאול אותו על הנושא. המורה יכול להסביר לו זאת באופן פרטני, או לחלופין – בכתה, כשהכיתה עובדת על המטלה, ישב המורה עם התלמיד ויסביר לו את הנושא לעומק, או לחלופין – יצוות אותו עם תלמיד אחר שהבין את הנושא ובזאת תיווצר "הוראת עמיתים", מה שיכול להוות כלי מעצים לתלמידים אשר עוזרים בהליך ההוראה ולגבש גם בתחום החברתי ולא רק לחזק לימודית.

​

עוד נושא שהלמידה ההפוכה מפצה עליו – ארצה לתאר תמונה נוספת. כיתה בת 35 תלמידים יושבת בשיעור. הכיתה חזרה משיעור ספורט היישר לשיעור עיוני. הדם זורם בגוף מהר יותר, הגוף מזיע ומאבד נוזלים ועם הזמן התלמידים הופכים להיות צמאים ורעבים, חלקם רוצים גם לצאת לשירותים או להחליף לבגדים נוחים יותר. לו אני בתור מורה אאפשר לדבר כזה לקרות – אני אאבד כ-30 דקות מהשיעור. תלמיד שיוצא מהכיתה קוטע את רצף השיעור, לא משנה לאיזו מטרה הוא יוצא. המורה מפסיק ללמד, ההתהלכות בכיתה מושכת את הקשב, רעש פתיחת וסגירת הדלת מסית את תשומת הלב והשיעור הופך פחות ופחות יעיל. מצד שני, אם תלמיד צמא ואני כמורה לא אאפשר לו לשתות, או לחלופין – לאכול, לצאת לשירותים, להחליף בגדים וכו' – הסיכויים שהתלמיד ימשיך ויקשיב לי פחותים עד כדי אפסיים. זה עוד לפני שדיברתי על מסיחים כמו – מזגן דלוק / פועל. חלון פתוח / סגור, ריחות בכיתה, הודעות שיש להעביר, כרזות, כיסא לא נוח, שולחן מלוכלך והיד עוד נטויה. לכן, הלמידה ההפוכה מביאה את הפדגוגיה למרחב הפרטי ואזור הנוחות של התלמיד. הוא קובע לעצמו את תנאי הלמידה. הוא שולט על הטמפרטורה בחדר, הוא יושב על הכיסא הנוח שלו או על המיטה. אם הוא רוצה לשתות או לאכול הוא יכול לעשות כן, אם הוא צריך להתפנות הוא יכול לעצור את הסרטון, לסדר את הישיבה, להשתמש באוזניות ולסנן רעשים וגם פה – היד עוד נטויה.